אינדונזיה

למי זה מתאים

• אחרי צבא
• משפחות
• זוגות
• חברים
• לבד
• פינוק

מה יש שם

• חופים
• טרקים
• ערים
• טבע
• תרבות
• אוכל
• חיי לילה
• צלילה
• חיות בר

ויזה ודרכון

כניסה מוגבלת

ויזות משתנות בלי הודעה מוקדמת. לפני שקונים טיסה בודקים גם באתר הרשמי שבקישור.

הדרכון עומד לפוג? איך מחדשים ומה לוקח זמן

כסף ותקציב

המטבע: רופיה (IDR). 1$ ≈ 18,132 IDR, 1$ ≈ 3.16 ₪. השער מתעדכן כל יום (5.11.2026); בכספומט ובצ'יינג' מקבלים קצת פחות.

איזה כרטיס לוקחים לחו"ל ואיך לא משלמים עמלות

כמה מזומן להביא ואיפה ממירים

כמה עולה יום

המספרים כוללים לינה, אוכל, תחבורה מקומית ובילויים קטנים. טיסות, ביטוח וטרקים גדולים לא בפנים. לחישוב מדויק יותר: מחשבון התקציב.

מחירים לדוגמה

מחירים ל-2026 מ-Numbeo (דנפסאר, עדכון 31.10.2026) וממדריכי תקציב של 2026. צ'אנגו, סמיניאק ואובוד התייקרו מאוד בשנים האחרונות, ושם ארוחה בקפה אופנתי היא 10 עד 20 דולר. בווארונג מקומי ארוחה היא 25,000 עד 40,000 רופיה. יש היטל תייר של 150,000 רופיה (כ-8 דולר) בכניסה לבאלי. לומבוק, הגילי ויאווה זולים יותר.

כספומטים, החלפה וטיפים

כספומטים של BCA, Mandiri ו-BNI מגבילים ל-2.5 עד 3 מיליון רופיה למשיכה (כ-140 עד 165 דולר) ויש עמלה, תמשכו רק בכספומט בתוך בנק או קניון בגלל סקימינג נפוץ. חלפנים: רק עם לוגו של Bank Indonesia ו-QR לאימות, חלפנים ברחוב בקוטה מרמים בספירה. כרטיסים עובדים בקפה ובמלונות, בווארונג ובשוק רק מזומן. טיפ לא מצופה, במסעדות יש לרוב service charge של 5 עד 10 אחוז. את היטל התייר (150,000 רופיה) משלמים באתר lovebali או בנחיתה.

מתי לטוס

אפריל עד ספטמבר זאת העונה היבשה בבאלי: שמש, ים נוח לגלישה בחוף המערבי, ושבילים יבשים לטרקים. מאי, יוני וספטמבר הם המאוזנים ביותר, בלי המוני יולי אוגוסט.

מתי פחות

דצמבר עד פברואר גשום ולח, עם שיטפונות בכבישים וזבל שנשטף לחופים. יולי אוגוסט וחג המולד הם שיא עונה עם מחירים כפולים. ניפי (יום השקט, בדרך כלל במרץ) סוגר את כל האי ליממה כולל שדה התעופה.

טיסות מישראל

אין טיסה ישירה מתל אביב. טסים דרך אבו דאבי (איתיחאד, מ-1,273 דולר הלוך ושוב בנובמבר 2026), דובאי, סינגפור, בנגקוק או איסטנבול, 14 עד 18 שעות כולל עצירה. לפני שקונים כרטיס תוודאו שיש לכם דרך חוקית להיכנס (דרכון זר או ויזה מאושרת), אחרת מחזירים אתכם על חשבונכם.

להגיע ולהסתובב

מהשדה לעיר

בשדה נגורה ראי (דנפסאר) יש דלפק מוניות רשמי עם מחירים קבועים: לקוטה ולגיאן כ-150,000 עד 200,000 רופיה, לצ'אנגו 250,000 עד 300,000, לאובוד 400,000 עד 450,000 (2026). Grab ו-Gojek אוספים מנקודות מוגדרות בחניון ועולים פחות. המחיר נקוב בשלט, לא משלמים יותר.

בתוך העיר

אפליקציות שכדאי להוריד

אין תחבורה ציבורית אמיתית בבאלי. נוסעים ב-Gojek או Grab (אופנוע 15,000 עד 40,000 רופיה, רכב פי 2 עד 3), שוכרים קטנוע (80,000 עד 120,000 ליום), או לוקחים נהג פרטי ליום (600,000 עד 900,000 רופיה, 2026). בכמה כפרים (אובוד, צ'אנגו) יש 'אזורים אסורים' לאפליקציות בגלל מאפיית המוניות המקומית. מונית רגילה רק Blue Bird עם מונה.

בין ערים

לגילי וללומבוק סירות מהירות מפדאנג באי או סנור, 300,000 עד 500,000 רופיה, גלים גבוהים בעונה הרטובה. לנוסה פנידה סירה של 45 דקות. ליאווה: טיסות פנים זולות (Lion, Citilink, AirAsia, 30 עד 70 דולר) או מעבורת ורכבת, הרכבות ביאווה מצוינות ונוחות. לקומודו טיסה ללאבואן באג'ו ושייט של 2 עד 3 ימים.

נהיגה

קטנוע הוא הדרך המקובלת, אבל חובה רישיון בינלאומי (אמנת 1949) יחד עם הרישיון הישראלי, והמשטרה בבאלי עוצרת תיירים ואוכפת. נוהגים בצד שמאל, הכבישים צפופים ותאונות קטנועים הן הסיבה מספר 1 לפציעות תיירים. קסדה תמיד. תאונה קלה עם מקומי נגמרת בדרך כלל בדרישה לפיצוי במקום.

איפה מנפיקים רישיון נהיגה בינלאומי

חשמל ושקעים

אינטרנט ו-SIM

Telkomsel (simPATI) עם הכיסוי הכי טוב, גם בלומבוק ובאיים. בשדה מוכרים חבילת תייר ב-150,000 עד 300,000 רופיה (יקר), בחנויות בעיר 100,000 עד 150,000 ל-20 עד 40 ג'יגה (2026). צריך דרכון לרישום. XL ו-Indosat זולים יותר בבאלי. eSIM של Airalo וחברות דומות עובד ונוח למי שלא רוצה להתעסק.

איזה eSIM לקחת, ואיך מפעילים לפני הטיסה

שפה: אינדונזית (בהאסה), ובבאלי גם באלינזית. בבאלי, בגילי ובלומבוק אנגלית טובה אצל כל מי שעובד עם תיירים. ביאווה ובאיים המזרחיים פחות, אבל כמה מילים בבהאסה (terima kasih = תודה) פותחות דלתות.

בריאות

חיסונים

לפי CDC והמלצות מרפאות המטיילים: צהבת A וטיפוס לכולם, צהבת B מומלצת. כלבת: בבאלי יש כלבת בכלבים ובקופים (אולואטו, יער הקופים באובוד), שווה לשקול חיסון מקדים למי שמתכנן טיול ארוך. דלקת מוח יפנית לשהייה ארוכה בכפרים. לכו למרפאת מטיילים 4 עד 6 שבועות לפני.

איפה מתחסנים בישראל וכמה זמן לפני

מים

לא שותים מהברז, גם לא לצחצח שיניים במקומות זולים. 'Bali belly' (קלקול קיבה) מאוד נפוץ בשבוע הראשון, אוכלים במקומות עמוסים ונמנעים מקרח לא תעשייתי. מים בבקבוק או מילוי חוזר בגלונים בהוסטלים.

יתושים

דנגי קיים כל השנה בבאלי, בעיקר בעונה הרטובה. אין מלריה באזורי התיירות של באלי (CDC), אבל יש בלומבוק, בפלורס ובאינדונזיה המזרחית, ושם שוקלים טיפול מונע. CDC דיווח על מקרי זיקה אצל מטיילים שחזרו מבאלי. דוחה יתושים עם DEET.

ביטוח

רוב הפציעות הן תאונות קטנועים, וביטוח מכסה אותן רק עם רישיון בינלאומי תקף וקסדה. בדקו כיסוי לגלישה, צלילה, טיפוס על הרי געש (באטור, רינג'אני) ופינוי מאיים. בתי החולים בבאלי דורשים ערבות לפני טיפול. כדאי כיסוי לביטול בגלל התפרצות געשית (הר אגונג סגר את השדה ב-2017).

מה חובה שיהיה בביטוח, ואיפה משווים

בטיחות וחירום

• 110משטרה
• 118אמבולנס
• 112כיבוי אש

112 הוא מספר חירום כללי שמפנה הלאה. בקוטה יש משטרת תיירים (Polisi Pariwisata) שעונה באנגלית. בתי חולים בינלאומיים בבאלי: BIMC ו-Siloam בקוטה ובנוסה דואה, יקרים ודורשים ביטוח או כרטיס אשראי מראש. באיים הקטנים (גילי, נוסה פנידה) רק מרפאות, פינוי בסירה.

אזהרת מסע לישראלים: אין

איך בודקים אזהרת מסע לפני טיסה, ומה זה TravIL

מה לדעת

באלי עצמה בטוחה יחסית: הפשע העיקרי הוא חטיפת תיקים מקטנוע, גניבות בהוסטלים וסקימינג. בקוטה ובגילי יש דיווחים על סימום משקאות ותקיפות, ומשקאות ארק מקומיים הכילו מתנול וגרמו למוות. סמים: עונש מוות או מאסר ארוך, המשטרה עורכת פשיטות עם בדיקות שתן במועדונים. רעידות אדמה והתפרצויות געשיות קורות, תכירו את דרך הפינוי. לישראלים: הבאלינזים ההינדים ידידותיים, אבל אינדונזיה היא המדינה המוסלמית הגדולה בעולם עם עוינות ציבורית חזקה לישראל מאז המלחמה. לא מציגים סממנים ישראליים, לא מדברים עברית בקול במקומות לא תיירותיים, ולא מפרסמים ברשתות מיקום ותמונות מהצבא. רשויות ההגירה חוקרות ישראלים שנכנסו עם דרכון זר.

הונאות נפוצות

חלפני כסף לא מורשים שמחסירים שטרות בספירה המהירה. מכשירי סקימינג וסטיקר עם 'מספר שירות' מזויף על כספומטים. מוניות בלי מונה בשדה ובקוטה. השכרת קטנוע שדורשת תשלום על נזק ישן (צלמו הכול). 'המקדש סגור היום' ליד מקדשים, ואז סיור יקר. קופים באולואטו שגונבים משקפיים ומחזירים תמורת אוכל (יש מקומיים שמאמנים אותם). מחירים מופרזים בקעקועים, ספא ומניקור בלי הסכמה מראש. סוחרי סמים שעובדים עם המשטרה.

שגרירות ישראל

אין שגרירות ישראל באינדונזיה. אין גם יחסים דיפלומטיים. הנציגויות הקרובות: שגרירות ישראל בסינגפור (24 Stevens Close, Singapore 257964, טלפון +65-6834-9200, מייל consular2@singapore.mfa.gov.il) ושגרירות ישראל בבנגקוק. במצב חירום פונים למוקד משרד החוץ בירושלים (02-5303155, לוודא את המספר באתר משרד החוץ). מי שנכנס עם דרכון זר מטופל מול המדינה שהנפיקה אותו בעניינים מקומיים.

אוכל ותרבות

נאסי גורנג, מי גורנג, סאטה, גאדו גאדו ובבאלי גם באבי גולינג (חזיר). וארונג מקומי 25,000 עד 40,000 רופיה לארוחה. לצמחונים ולטבעונים באלי קלה במיוחד: אובוד וצ'אנגו מלאות מסעדות בריאות, טמפה וטופו בכל וארונג. כשר אין בכלל חוץ ממה שמבשלים לבד; לפי דיווחים של ישראלים יש פעילות חב"ד בבאלי, אבל לא אימתנו כתובת או אתר, תבדקו מראש בקבוצות הישראלים. אלכוהול יקר יחסית (בינטאנג 35,000 רופיה במסעדה), ובלומבוק וביאווה המוסלמיות פחות זמין.

מנהגים

באלי הינדית ושונה משאר אינדונזיה: במקדשים חובה סארונג וכיסוי כתפיים (משאילים בכניסה), לא נכנסים בזמן וסת לפי המנהג המקומי, ולא דורכים על מנחות הפרחים (canang) על המדרכה. לא נוגעים בראש של מישהו, לא מצביעים ברגל, נותנים ומקבלים ביד ימין. בניפי כולם נשארים בבית, בלי אורות ובלי רעש, יום שלם. בלומבוק וביאווה לבוש צנוע, ובתקופת הרמדאן לא אוכלים ברחוב ביום. ישראלים: לא מספרים לכל אחד מאיפה אתם, במיוחד מחוץ לבאלי.

מה לראות ולעשות

• תרבות
  אובוד (Ubud)

  לב התרבות של באלי: טרסות האורז טגלאלאנג, יער הקופים, מקדשים, שיעורי יוגה ובישול. ירוק, רוחני ועמוס תיירים במרכז.

• לילה
  צ'אנגו (Canggu)

  עיירת הגולשים והנוודים הדיגיטליים, בתי קפה, חופים שחורים עם גלים למתחילים ומסיבות בביץ' קלאבים. היקרה בבאלי.

• חוף
  אולואטו (Uluwatu) וחצי האי בוקיט

  צוקים, מקדש על הים עם ריקוד קצ'אק בשקיעה, חופים כמו בינגין ופדאנג פדאנג וגלים למתקדמים.

• אי
  נוסה פנידה (Nusa Penida)

  קלינגקינג ביץ' המפורסם, שנורקל עם מנטות וחופים פראיים. 45 דקות סירה מבאלי, דרכים גרועות, כדאי יומיים.

• צלילה
  איי גילי (Gili Trawangan, Gili Air, Gili Meno)

  שלושה איים זעירים בלי מכוניות, צבי ים בשנורקל, צלילה זולה וקורסים. טראוונגאן למסיבות, אייר ומנו לשקט.

• טרק
  הר באטור (Mount Batur)

  טרק זריחה של שעתיים על הר געש פעיל, יוצאים ב-3 בבוקר. קל יחסית, ומעיינות חמים אחרי.

• חיות בר
  הפארק הלאומי קומודו (Komodo) ופלורס

  דרקוני קומודו, החוף הוורוד ושנורקל עם מנטות בשייט של 2 עד 3 ימים מלאבואן באג'ו. דורש עוד טיסה ושווה את זה.

• תרבות
  יוגיאקרטה (Yogyakarta) ובורובודור

  המקדש הבודהיסטי הגדול בעולם ומקדש פראמבאנאן ההינדי, עיר אוניברסיטאות עם אוכל רחוב מעולה. מרכז יאווה, זול מאוד.

• טבע
  ברומו (Bromo) ואיג'ן (Ijen)

  זריחה מול הר געש מעשן בתוך קלדרה, ובאיג'ן אש כחולה ואגם חומצי בלילה. מזרח יאווה, טיול של 2 עד 3 ימים בדרך לבאלי.

• טרק
  לומבוק והר רינג'אני (Rinjani)

  טרק של 2 עד 3 ימים לפסגה בגובה 3,726 מטר עם אגם בקלדרה, הקשה והיפה באינדונזיה. לומבוק עצמה שקטה עם חופים ריקים.

• צלילה
  ראג'ה אמפאט (Raja Ampat)

  מהצלילה הטובה בעולם, בפפואה המערבית. יקר ורחוק, 2 טיסות ממש וסירות, בשביל צוללים רציניים.

מסלול טיפוסי

מסלול של 2 עד 4 שבועות (למי שיכול להיכנס): צ'אנגו או סמיניאק לגלישה וחיי לילה, אובוד לטרסות אורז, מקדשים ויוגה, עלייה להר באטור בזריחה, אולואטו ובינגין לחופים ולמקדש על הצוק, יומיים בנוסה פנידה, ואז סירה לאיי גילי (גילי טי למסיבות, גילי אייר לרוגע) ולומבוק. מי שיש לו חודש מוסיף את יאווה (יוגיאקרטה, בורובודור, ברומו ואיג'ן) או שייט לקומודו ופלורס.

מדינות שכנות

אין מעבר יבשתי רלוונטי מבאלי. טיסות זולות לסינגפור, קואלה לומפור ובנגקוק (50 עד 120 דולר ב-2026), ומשם ממשיכים לתאילנד, מלזיה או וייטנאם, כולן בלי בעיית ויזה לישראלים. אוסטרליה (פרת') במרחק 3.5 שעות טיסה. מטימור המזרחית אפשר לעבור ביבשה לאינדונזיה, אבל זה לא פותר את בעיית הדרכון.